50 טעויות דקדוק שישראלים עושים בגלל עברית – ואיך מפסיקים לתרגם ומתחילים לדבר באמת
אתם יושבים בפגישת זום עם לקוח מחו"ל, הכל זורם, אתם מבינים כל מילה, ואז אתם צריכים לענות. המוח שלכם מנסח משפט מושלם בעברית, מתרגם אותו במהירות לאנגלית, וברגע שאתם פותחים את הפה יוצא משהו כמו "I am agree with you" או "I have 35 years". הלקוח מחייך בנימוס, אתם מתכווצים בפנים, ומאותו רגע אתם רק מחכים שהשיחה תיגמר. זה לא קורה כי אתם לא יודעים אנגלית. זה קורה כי אתם יודעים עברית מצוין.
העברית היא שפה לוגית, חסכונית וישירה. אנגלית היא שפה אחרת לגמרי בהיגיון שלה. כשאנחנו לומדים אנגלית דרך מסננת של עברית, אנחנו לא סתם טועים, אנחנו טועים באופן קבוע, עקבי וצפוי. אותן 50 טעויות חוזרות על עצמן אצל ילדים בכיתה ה', אצל חיילים ב-8200, אצל מנהלות שיווק ואצל הורים שרוצים לעזור לילדים עם שיעורי בית. וזו בדיוק הסיבה שכל כך הרבה ישראלים מרגישים שהם "מבינים הכל אבל לא מצליחים לדבר".
המאמר הזה לא נועד לגרום לכם להרגיש אשמים. הוא נועד לפרק אחת ולתמיד את מנגנון התרגום האוטומטי הזה. נעבור על 50 הטעויות הכי נפוצות שישראלים עושים בגלל חשיבה בעברית, נבין למה המוח עושה את זה, ומה צריך לקרות כדי שהאנגלית תצא טבעית ולא מתורגמת. וכשמבינים את השורש, הרבה יותר קל לבנות דיבור בטוח, מדויק ומשוחרר, במיוחד כשיש מישהו אחד שמקשיב רק לכם ומתקן אתכם בזמן אמת.
מה באמת קורה כשאתם חושבים בעברית ומדברים באנגלית
הבעיה שהקורא מרגיש היא מוכרת עד כאב: אתם יודעים מה אתם רוצים להגיד, המשפט כבר מוכן לכם בראש בעברית, אבל ברגע שאתם צריכים להוציא אותו באנגלית הוא נתקע, מתעוות, או יוצא עם מבטא דקדוקי כבד. זה לא מחסור באוצר מילים, זה עומס קוגניטיבי. המוח עובד בשתי שפות במקביל.
למה זה נוצר? כי ככה לימדו אותנו בבית הספר. תרגמו רשימות מילים, תרגמו משפטים, למדו חוקים דרך עברית. המוח התרגל למסלול קבוע: רעיון בעברית, תרגום מילולי, ניסיון לדבר. באנגלית אונליין עם מורה שמדבר איתכם רק באנגלית, המסלול הזה נשבר מהר כי אין זמן לתרגם. אתם חייבים לחשוב ישירות.
אם מתעלמים מזה, נוצר דפוס קבוע של הימנעות. אתם מתחילים לדבר במשפטים קצרים מדי, פשוטים מדי, רק כדי לא לטעות. אתם נמנעים מלשאול שאלות, נמנעים מלהביע דעה מורכבת, ובטווח הארוך הביטחון נשחק. זה משפיע על ראיונות עבודה, על קידום, על תחושת המסוגלות של ילד בכיתה.
הטעות הנפוצה היא לנסות לפתור את זה עם עוד אפליקציה שמלמדת עוד מילים. מילים לא פותרות תרגום. מה שפותר תרגום הוא חשיפה לדפוסים נכונים ותיקון מיידי של הדפוס השגוי. זה בדיוק מה שקורה כשיש מורה ששומע את הטעות שלכם וחוזר על המשפט הנכון שלוש פעמים בדקה, עד שהאוזן מתרגלת.
הפתרון המקצועי נקרא noticing and recasting. לפי גופים כמו British Council, למידה אפקטיבית קורית כשאתם שמים לב לפער בין מה שאמרתם למה שצריך להגיד, ומיד מקבלים ניסוח חלופי. לא הסבר של חצי שעה על חוק, אלא תיקון חי, בתוך שיחה.
איך שיעור אנגלית אונליין אחד על אחד עוזר כאן? כי אין קהל. אין מי שיצחק. המורה יכול לעצור אתכם באמצע משפט ולהגיד, שים לב, בעברית אומרים "יש לי 30", באנגלית אומרים "I am 30". ואז לתרגל אתכם חמש דקות רק על זה, עם דוגמאות מהחיים שלכם. בקבוצה של 20 תלמידים זה לא יקרה לעולם.
דוגמה מהחיים: תלמידת תיכון שאני מלווה תמיד אמרה "I am agree". היא ידעה את החוק, אבל ההרגל היה חזק ממנה. במשך שבוע שלם, בכל שיעור בזום, בכל פעם שהיא אמרה את זה, פשוט חזרתי עם חיוך "I agree". בלי נזיפה. אחרי 12 תיקונים היא התחילה לתקן את עצמה לבד. זה לא קסם, זו בניית מסלול עצבי חדש.
טיפ מעשי שאתם יכולים ליישם כבר עכשיו: הקליטו את עצמכם מדברים 60 שניות באנגלית על היום שלכם. תקשיבו. סמנו כל פעם שתפסתם את עצמכם מתרגמים מילה במילה מהעברית. עצם הזיהוי כבר מוריד 50% מהטעויות בשבוע הבא.
למה דווקא היום הטעויות האלה עולות לכם יותר
התחושה היא שהאנגלית הפכה ממשקפיים שדרכם בוחנים אתכם. אם פעם אפשר היה להסתדר עם אנגלית בינונית, היום כל מייל, כל פגישה, כל וובינר וכל טיקטוק מקצועי נמדד. ילדים נבחנים בהבנת הנשמע כבר ביסודי, מועמדים לעבודה נשלחים לעשות ראיון באנגלית, וגם הורים מוצאים את עצמם צריכים לכתוב הודעה למורה מחו"ל בבית ספר בינלאומי.
זה נוצר כי ישראל הפכה לשחקנית גלובלית בכל תחום. הייטק, רפואה, עיצוב, אקדמיה, מסחר. האנגלית היא לא עוד מקצוע, היא תשתית. כשיש לכם טעות דקדוקית קבועה, אתם לא נתפסים כמי שלא יודע אנגלית, אתם נתפסים כפחות מקצועיים, וזה מתסכל כי אתם כן מקצועיים.
אם מתעלמים מזה, הפער רק גדל. ילד שטועה בגלל תרגום מהעברית בכיתה ד' ימשיך לטעות גם בכיתה ח', רק שהבושה תהיה גדולה יותר. מבוגר שמתרגם מילות יחס מעברית ימשיך לכתוב מיילים לא מדויקים, והלקוחות ירגישו את זה גם אם לא יגידו.
הטעות הנפוצה היא לחשוב ש"העיקר שיבינו אותי". ברמה הבסיסית זה נכון, אבל ברמה המקצועית, דקדוק לא מדויק יוצר אי הבנות. יש הבדל עצום בין "I worked there for 2 years" לבין "I have worked there for 2 years". האחד אומר שכבר לא, השני אומר שעדיין. בראיון עבודה זה קריטי.
הפתרון המקצועי הוא לעבוד על דיוק מתוך הקשר, לא מתוך שינון. מחקרים בתחום הוראת שפה מצביעים על כך שלמידה מותאמת אישית שממוקדת בטעויות של שפת האם הראשונה של הלומד, מקצרת את זמן הלמידה בעשרות אחוזים. זה בדיוק העיקרון של לימוד אנגלית בהתאמה אישית.
בשיעור פרטי באנגלית בזום, אפשר לקחת מייל אמיתי שאתם צריכים לשלוח, ולפרק אותו. המורה לא יתקן רק שגיאות כתיב, הוא יסביר למה כתבתם "I will be happy if you will send" בגלל העברית, ואיך נכון לכתוב באנגלית עסקית. זו למידה מהחיים, לא מהספר.
דוגמה: עובד בחברת SaaS היה כותב תמיד "Please explain me". בעברית אומרים "תסביר לי". באנגלית חייבים "explain it to me". ברגע שהוא הבין שהעברית מטעה אותו כאן, הוא הפסיק לטעות בכל הפעלים הדומים: tell me, show me, but explain to me, describe to me.
טיפ מעשי: קחו 3 מיילים אחרונים שכתבתם באנגלית, העתיקו אותם למסמך, וסמנו כל מילה שאתם יודעים שתרגמתם ישירות מעברית. שלחו אותם למורה שלכם ובקשו שיעור אחד רק עליהם. תראו כמה מהר הדפוס משתנה.
הבעיה המרכזית: להבין הכל ולא להצליח לענות
זו התלונה מספר אחת שאני שומע: "אני מבין סדרות בלי תרגום, אבל כשצריך לדבר אני קופא". זה לא פער של ידע, זה פער של שליפה. המוח שלכם קולט אנגלית פסיבית מצוין, אבל כשצריך להפיק משפט, הוא חוזר לברירת המחדל, עברית.
זה קורה כי הבנת הנשמע וקריאה הן מיומנויות פסיביות. דיבור וכתיבה הן אקטיביות. בבית ספר כמעט לא תרגלתם הפקה. דיברתם אולי 30 שניות בשיעור של 45 דקות. אז המוח לא בנה אוטומטיזציה של הדקדוק, הוא בנה זיכרון של תרגום.
אם לא מטפלים בזה, נוצר מעגל: אתם מבינים, לא עונים, מתביישים, נמנעים, וככה המיומנות האקטיבית נשארת חלשה. אצל ילדים זה מתבטא ב"אני שונא אנגלית", אצל מבוגרים ב"אני לא טוב בשפות". שני המשפטים לא נכונים עובדתית, אבל הם מרגישים מאוד אמיתיים.
הטעות היא לנסות לשבור את זה עם עוד קורס וידאו מוקלט. וידאו לא יעצור אתכם ויגיד "שמת לב שאמרת I have 10 years in the company?" אתם צריכים אינטראקציה חיה.
הפתרון הוא תרגול דיבור מודרך שבו 70% מהזמן אתם מדברים, לא המורה. זה נשמע טריוויאלי, אבל ברוב המסגרות זה הפוך. בשיעור אישי, המורה שואל, אתם עונים, הוא מתקן בעדינות, אתם חוזרים על המשפט הנכון. זו לולאה סגורה של תרגול אנגלית מדוברת.
איך זה נראה אונליין? אתם בבית, עם כוס קפה, בלי לחץ של כיתה. המורה שולח לכם תמונה או סיטואציה, אתם צריכים לתאר אותה. הוא כותב בצ'אט את התיקונים, כך שאתם גם שומעים וגם רואים. בסוף השיעור יש לכם רשימה של 8-10 משפטים מדויקים שאתם אמרתם.
דוגמה מהחיים: סטודנט שהבין הרצאות של MIT אבל לא הצליח להציג את הפרויקט שלו. התחלנו כל שיעור ב-5 דקות של "ספר לי מה עשית אתמול בלי להשתמש במילה yesterday יותר מפעם אחת". זה אילץ אותו להשתמש ב-past simple, present perfect, used to, והמוח הפסיק לתרגם.
טיפ: בכל יום, תעצרו ל-2 דקות ותתארו בקול רם באנגלית מה אתם רואים מולכם. לא בראש, בקול. "I see a blue cup. There are two pens next to it." זה אימון שליפה בלי תרגום.
למה שנים של אנגלית בבית הספר לא פתרו את תרגום העברית
התסכול הכי גדול מגיע מתלמידים שאומרים "למדתי 10 שנים אנגלית ועדיין אני אומר I am live in…". אתם לא לבד, וזו לא אשמתכם. המערכת לימדה אתכם לעבור מבחנים, לא לדבר.
זה נוצר כי לימוד קבוצתי מוכרח ללמד חוק כללי לכולם. המורה בכיתה לא יכולה לעצור 35 תלמידים ולהסביר לכל אחד למה הוא מתרגם "מחכה לאוטובוס" ל-"wait to the bus". אז היא מלמדת רשימת מילות יחס, התלמידים משננים למבחן ושוכחים למחרת.
אם ממשיכים באותה שיטה, אתם פשוט משחזרים את אותה חוויה: עוד חוברת, עוד רשימה, עוד מבחן. המוח לא לומד דפוס חדש, הוא רק מחזק את הדפוס הישן של תרגום.
הטעות היא לחשוב שאתם צריכים מורה ש"יסביר יותר טוב את החוק". אתם לא צריכים הסבר, אתם צריכים תרגול ממוקד בטעות הספציפית שלכם. יש הבדל בין לדעת שצריך להגיד married to לבין להגיד את זה אוטומטית.
הפתרון המקצועי הוא אבחון שגיאות שפת אם. מורה מנוסה שומע תלמיד ישראלי 3 דקות וכבר יודע מהן 5 הטעויות שיחזרו. הוא לא מלמד את כל הדקדוק, הוא מלמד רק את מה שאתם באמת צריכים. זה חוסך חודשים.
בשיעור פרטי לאנגלית בזום, האבחון הזה קורה בדקות הראשונות. המורה מקשיב, רושם, ובונה לכם מסלול. אם אתם תמיד אומרים "I didn't went", הוא לא ילמד אתכם את כל ה-past, הוא יעבוד איתכם 15 דקות רק על שלילה בעבר, עם משפטים מהעבודה שלכם.
דוגמה: ילד בכיתה ו' שהיה בטוח שהוא גרוע באנגלית. באבחון התברר שהוא פשוט מתרגם את סדר המילים מהעברית: "I like very much football". ברגע שהראו לו שהתיאור באנגלית בא לפני הפועל או בסוף המשפט, לא באמצע כמו בעברית, הוא תיקן את זה בכל המשפטים.
טיפ: בקשו מחבר שמקליט אתכם מדברים 2 דקות באנגלית, ותנו למורה לנתח רק את הטעויות שחוזרות. אל תנסו לתקן הכל, רק את 3 החוזרות ביותר. זה ייתן תחושת התקדמות מיידית.
ההבדל בין לדעת חוק לבין להשתמש בו בלי לחשוב
אתם מכירים את החוק של present perfect? רוב הישראלים יגידו "כן, have/has + V3". אבל כשצריך להגיד "אני גרה כאן 5 שנים", 90% יגידו "I live here 5 years" או "I am living here 5 years". הידע קיים, השימוש לא.
זה קורה כי ידע דקלרטיבי, לדעת להסביר חוק, וידע פרוצדורלי, להשתמש בו אוטומטית, יושבים באזורים שונים במוח. בית הספר בונה את הראשון, שיחה בונה את השני. בלי שיחה, החוק נשאר תיאוריה.
אם מתעלמים מזה, אתם נשארים עם תחושה של "אני יודע את החוקים אבל מדבר עם שגיאות". זה הכי מתסכל, כי אתם לא מבינים מה חסר. מה שחסר הוא תרגול שליפה בלחץ זמן אמת, לא עוד הסבר.
הטעות הנפוצה היא לפתוח ספר דקדוק ולהתחיל מ-unit 1. זה כמו ללמוד לנהוג מספר. אתם צריכים לנהוג, לטעות, ושהמורה יתקן תוך כדי נסיעה.
הפתרון הוא למידה מבוססת משימה. לפי העקרונות של ה-CEFR, התקדמות אמיתית נמדדת ביכולת לבצע משימה: להציג את עצמכם, להתווכח, לספר סיפור. כל משימה דורשת דקדוק אחר, וככה הדקדוק הופך לכלי, לא למטרה.
בשיעור אחד על אחד, המשימה מותאמת לכם. אם אתם צריכים אנגלית לראיונות, נתרגל "ספר לי על אתגר שהתמודדת איתו". תוך כדי, המורה יתקן את ה-present perfect, את מילות הקישור, את ההגייה. אתם לא לומדים דקדוק, אתם לומדים לעבור ראיון.
דוגמה: מנהלת משאבי אנוש שתרגלה הצגת חברה. היא ידעה שצריך להגיד "We have been working with…", אבל תמיד אמרה "We are working here 10 years". אחרי 3 סימולציות שבהן היא הייתה חייבת להגיד את המשפט הנכון כדי שהמצגת תזרום, זה נתפס.
טיפ: קחו משפט אחד שאתם טועים בו תמיד, וכתבו איתו 5 גרסאות שונות על החיים שלכם. "I have lived in Tel Aviv for…", "I have known my best friend since…". חזרה בהקשר אישי מקבעת פי 3 יותר מהר.
למה לימוד קבוצתי משאיר את טעויות התרגום בחיים
בקבוצה, המוח שלכם עסוק בהישרדות חברתית, לא בלמידה. אתם חושבים "מה יחשבו עלי אם אטעה", "אני לא רוצה לדבר מול כולם", "הוא מדבר יותר טוב ממני". בזמן הזה, אתם לא מקשיבים לדקדוק שלכם, אתם מקשיבים לחרדה.
זה קורה כי בכיתה של 8-15 אנשים, זמן הדיבור של כל אחד הוא 3-4 דקות בשעה. כל השאר זה הקשבה לאחרים שטועים גם הם. אתם שומעים טעויות של אחרים ומפנימים אותן בלי לשים לב. זה נקרא זיהום שפתי.
אם ממשיכים ככה, אתם מפתחים אנגלית של כיתה, לא אנגלית של חיים. אתם יודעים לענות על תרגיל, אבל לא לנהל שיחה. והטעויות מעברית נשארות כי אף אחד לא עצר אתכם ותיקן אתכם באופן אישי.
הטעות היא לחשוב שקבוצה נותנת מוטיבציה. לפעמים כן, אבל למי שמתבייש, קבוצה היא מעצור. הרבה תלמידים מעידים שהם למדו יותר בחודש של שיעורים פרטיים מאשר בשנה של קבוצה.
הפתרון המקצועי הוא יחס של 100% תשומת לב. מורה פרטי מזהה את הטון שלכם, את ההיסוס שלכם, את הרגע שבו אתם עומדים לתרגם מעברית, ועוצר אתכם לפני הטעות. זה כמו מאמן כושר אישי שרואה שאתם עומדים להרים לא נכון ומתקן את התנוחה לפני הפציעה.
בשיעור אנגלית מהבית אחד על אחד, אתם לא צריכים לחכות לתורכם. אתם מדברים 40 דקות מתוך 50. כל טעות מתוקנת, כל הצלחה מקבלת חיזוק. הקצב שלכם הוא הקצב של השיעור. אם נתקעתם על in/on/at, נשארים שם עד שזה יושב.
דוגמה: נער עם קשב וריכוז שלא הצליח לשבת בקבוצה. בשיעור פרטי, המורה נתן לו לדבר תוך כדי הליכה בחדר, עם משחק. כשהסחת הדעת ירדה, הטעויות של תרגום מעברית ירדו ב-70% כי הוא סוף סוף היה מרוכז בעצמו.
טיפ: אם אתם כן בקבוצה, בקשו מהמורה 2 דקות בסוף השיעור רק אתכם, שבהן הוא יגיד לכם מהן 2 הטעויות הכי חוזרות שלכם השבוע. זה יהפוך קבוצה למשהו קצת יותר אישי.
7 טעויות של פועל להיות והיעדר פועל עזר – כשעברית בלי to be פוגשת אנגלית
הבעיה שהקורא מרגיש כאן היא בלבול מוחלט עם am/is/are. בעברית אין פועל להיות בהווה: "אני מסכים", "אני מורה", "אני בן 30". באנגלית חייבים אותו, אבל לא תמיד. התוצאה היא שאתם או מוסיפים אותו איפה שלא צריך, או שוכחים אותו איפה שצריך.
זה נוצר כי בעברית המשפט "אני מסכים" הוא שלם. באנגלית "I agree" הוא שלם, בלי am. המוח הישראלי, שרגיל שצריך להיות משהו באמצע, מוסיף am אוטומטית. ולהפך, במשפט "אני גר בתל אביב", אתם אומרים "I live", ושוכחים שצריך גם am כשאתם רוצים להגיד "I am living" כמצב זמני.
אם לא מתקנים, אתם נשמעים כמו מתחילים גם אם אתם ברמה גבוהה. "I am agree" צורם לאוזן של דובר אנגלית כמו "אני הוא מסכים" בעברית. זה פוגע ברושם הראשוני בראיון או בפגישה.
הטעות הנפוצה היא ללמוד רשימה של חוקים: מתי am, מתי do. בפועל, אתם צריכים ללמוד דפוסים: תחושות, דעות, גיל, מקצוע, מקום, כל אחד מתנהג אחרת.
הפתרון הוא תרגול ניגודים: I am 30 vs I have 30, I agree vs I am agreeable (שזה אומר שאתם אדם נעים), I am a teacher vs I am teacher. כשאתם רואים את ההבדל זה לצד זה, המוח מפסיק לתרגם.
בשיעור פרטי, המורה יכול לעשות איתכם משחק של 2 דקות: הוא זורק מילה בעברית, אתם צריכים להגיד מיד אם באנגלית צריך am או לא. "בן 25? I am 25. מסכים? I agree. מורה? I am a teacher." מהירות שוברת תרגום.
הטעויות עצמן בקבוצה הזו:
1. I have 25 years old: בעברית "יש לי 25 שנה" נשמע הגיוני, באנגלית אומרים I am 25 או I am 25 years old. בלי have. זה בגלל שבעברית גיל הוא משהו שיש לך, באנגלית זה משהו שאתה.
2. I am agree / I am understand: בעברית "אני מסכים" זה עם אני, באנגלית agree הוא כבר פועל. I agree. I understand. אם תגידו I am agreeable זה אומר שאתם אדם נחמד, לא שאתם מסכימים עכשיו.
3. I am teacher / I am live in Haifa: שני קצוות של אותה בעיה. מקצוע צריך a: I am a teacher. ומגורים לא צריכים am בכלל בהווה פשוט: I live in Haifa. I am living זה רק אם זה זמני.
4. There is many people: בעברית "יש הרבה אנשים" זה אותו פועל ליחיד ורבים. באנגלית There is ליחיד, There are לרבים. There are many people.
5. It is many problems: ערבוב של There is ו-It is. בעברית "זה הרבה בעיות". באנגלית כשאתם סופרים דברים, תמיד There are many problems.
6. My brother he is doctor: בעברית מדוברת אומרים "אח שלי הוא רופא". באנגלית אסור כפל נושא. My brother is a doctor. בלי he.
7. Where you live? / You live where?: בעברית אין פועל עזר לשאלה. באנגלית חייבים do: Where do you live? אם שואלים בעבר, Where did you live?
טיפ מעשי: תכינו כרטיסיות עם 7 המשפטים השגויים בצד אחד והנכונים בצד שני. כל בוקר 30 שניות, תעברו עליהן בקול רם. תוך שבוע הדפוס מתחלף.
7 טעויות של זמנים – כי בעברית יש רק עבר, הווה, עתיד
הבעיה היא שאתם חושבים ב-3 זמנים, אבל אנגלית חושבת ב-12. בעברית "אני גר כאן 5 שנים" זה הווה, באנגלית זה present perfect. "אם תבוא מחר אני אעזור לך" זה עתיד ועתיד בעברית, באנגלית אסור will אחרי if.
זה קורה כי העברית חסכונית. אין present perfect, אין הבדל בין "אכלתי" ו"אכלתי כבר", הכל אותו דבר. אז המוח הישראלי מנסה לדחוף את כל האנגלית לתוך 3 קופסאות שהוא מכיר.
אם לא מטפלים, אתם יוצרים בלבול בזמן. "I live here 5 years" נשמע לדובר אנגלית כאילו אתם אומרים שאתם גרים כאן באופן כללי, לא שאתם גרים כאן כבר 5 שנים ועדיין גרים. זה משנה את כל המשמעות בקורות חיים.
הטעות הנפוצה היא ללמוד טבלאות זמנים. טבלאות לא עוזרות כשאתם צריכים לענות תוך שנייה. מה שעוזר זה סיפורים. כשאתם מספרים סיפור, אתם חייבים זמנים.
הפתרון הוא ללמד זמן דרך ציר זמן אישי. לפי גופים כמו Cambridge Dictionary, ההבנה של present perfect נבנית הכי טוב כשמחברים אותה לחוויה אישית: have you ever…? I have never…
בשיעור אחד על אחד, המורה יכול לצייר ציר זמן על המסך המשותף, לסמן אתכם עליו, ולשאול "מתי עברת לתל אביב? אתה עדיין שם? אז איך נגיד את זה?". פתאום present perfect הופך להיגיון, לא לחוק.
הטעויות:
8. I go yesterday: בעברית ההקשר מספיק, "אתמול אני הולך". באנגלית חייבים עבר: I went yesterday.
9. I didn't went: תרגום כפול. בעברית "לא הלכתי" זה פעם אחת עבר. באנגלית did כבר מסמן עבר, אז הפועל חוזר להווה: I didn't go.
10. If I will come, I will help: בעברית שני עתידים. באנגלית אחרי if לא שמים will. If I come, I will help. זה חוק ברזל.
11. I am studying English every day: בעברית "אני לומד כל יום" יכול להיות גם הווה ממושך. באנגלית הרגל זה present simple: I study English every day. I am studying זה עכשיו, ברגע זה.
12. I didn't eat yet / I didn't finish yet: בעברית "עוד לא אכלתי". באנגלית yet הולך עם present perfect: I haven't eaten yet.
13. I know him for 2 years / I live here for 5 years: בעברית הווה, באנגלית have known, have lived. I have known him for 2 years.
14. When I was child: בעברית "כשהייתי ילד" בלי a. באנגלית חייבים a: When I was a child.
טיפ: כל ערב, ספרו לעצמכם 3 משפטים על היום עם yesterday, ו-3 משפטים על החיים עם for/since. זה מאמן את המוח להבדיל בין past simple ל-present perfect בלי טבלה.
7 טעויות של מילות יחס – in, on, at שהעברית פשוט לא מכירה
זו הקטגוריה הכי מתסכלת, כי אין היגיון. בעברית אומרים "נשוי ל", "תלוי ב", "כועס על", "מחכה ל". באנגלית כל אחד מקבל מילת יחס אחרת, ואי אפשר לנחש אותה מעברית.
זה קורה כי מילות יחס הן לא תרגום, הן הסכם חברתי של השפה. המוח הישראלי מנסה לתרגם "ל" ל-to תמיד, אבל באנגלית wait for, married to, angry with. זה שרירותי לגמרי וצריך ללמוד אותו כצירוף, לא כמילה בודדת.
אם לא מתקנים, אתם נשמעים לא טבעיים גם אם הדקדוק נכון. "I am married with" מובן, אבל מיד מסגיר שאתם מתרגמים. במייל עסקי זה פוגע באמינות.
הטעות היא לשנן רשימה של in/on/at. אף אחד לא זוכר רשימות כאלה. מה שזוכרים זה סיפור או תמונה.
הפתרון הוא ללמוד collocations, צירופים קבועים. לא ללמוד את המילה depend, אלא ללמוד depend on. לא to marry, אלא married to. זה כמו ללמוד "סנדל" ולא "סנד" ו"ל" בנפרד.
בשיעור פרטי, המורה יכול לעשות מפת מילות יחס אישית שלכם. הוא רושם את כל הטעויות שלכם בשבוע, ומראה לכם ש-80% מהן הן אותן 5 מילות יחס. אז עובדים רק עליהן, עם משפטים מהעבודה שלכם.
הטעויות:
15. Married with vs married to: בעברית "נשוי ל". באנגלית married to. I am married to Noa.
16. Depend with / Depend in vs depend on: בעברית "תלוי ב". באנגלית It depends on the weather.
17. Think on vs think about/of: בעברית "חושב על". באנגלית think about something, think of an idea. Think on זה רק בהקשר של לשקול ברצינות, וזה נדיר.
18. Wait to the bus vs wait for: בעברית "מחכה לאוטובוס" – ל = to, אבל באנגלית wait for the bus.
19. Look on vs look at: בעברית "מסתכל על". באנגלית look at the picture. Look on זה משהו אחר, להסתכל מלמעלה.
20. Arrive to vs arrive at/in: בעברית "הגעתי ל". באנגלית arrive at the station, arrive in Tel Aviv (עיר גדולה), arrive at work.
21. Angry on me vs angry with me: בעברית "כועס עלי". באנגלית angry with a person, angry about something.
טיפ: אל תלמדו מילת יחס לבד. כל פעם שאתם לומדים פועל חדש, כתבו לידו את מילת היחס שלו עם דוגמה: "depend on my team". תוך חודש יש לכם מאגר של 50 צירופים נכונים.
7 טעויות של שם עצם, רבים ויחיד, ומילות כמות – informations ושות'
הבעיה היא שבעברית אין הבחנה בין ספיר ללא ספיר כמו באנגלית. "מידע" זה מידע, "עצה" זה עצה. באנגלית information ו-advice הן לא ספירות, אי אפשר להגיד informations.
זה נוצר כי בעברית אפשר להגיד "הרבה מידע", "שתי עצות". המוח מתרגם many informations כי הוא חושב שמידע זה כמו תפוחים. באנגלית זה כמו מים, אי אפשר לספור מים, רק בקבוקי מים.
אם לא מתקנים, אתם עושים טעויות שנשמעות מאוד בסיסיות לדובר אנגלית, גם אם אתם ברמה גבוהה. זה כמו לשמוע מישהו אומר "שתי מים" בעברית.
הטעות היא לנסות לזכור איזו מילה ספירה ואיזו לא. זה אינסופי. הפתרון הוא ללמוד את הטריק של piece of, a lot of, some.
הפתרון המקצועי הוא ללמד דרך קטגוריות: מושגים מופשטים, חומרים, אוכל לא ספיר, כמעט תמיד לא ספירים. ואז ללמד את הדרך הנכונה לכמת אותם: a piece of advice, two pieces of information.
בשיעור אחד על אחד, אפשר לקחת את תחום העבודה שלכם. אם אתם בהייטק, יש לכם הרבה informations? לא, יש לכם a lot of information. אם אתם מורים, יש לכם advices? לא, some advice. זה הופך לרלוונטי מיד.
הטעויות:
22. Informations, advices, furnitures: בעברית רבים, באנגלית לא ספיר. Information, advice, furniture. רוצים רבים? a piece of advice, some furniture.
23. Many vs much: בעברית "הרבה" אחד. באנגלית many לספיר, much ללא ספיר. Many people, much time. וגם a lot of לשניהם, הכי בטוח.
24. Less people vs fewer people: בעברית "פחות אנשים". באנגלית less ללא ספיר, fewer לספיר. Fewer people, less money.
25. I go to the school every day: בעברית "לבית ספר" עם ה' הידיעה, באנגלית כשמדברים על מוסד באופן כללי, בלי the: go to school, go to work, go to bed.
26. My glasses is / The people is: בעברית משקפיים זה יחיד? לא, אבל באנגלית glasses זה תמיד רבים. My glasses are. People תמיד רבים: People are.
27. Very much vs very: בעברית "מאוד" אחד. באנגלית very + תואר, very much + פועל. I like it very much, not very much good. I like it very much / I like it a lot / It's very good.
28. I have no moneys: money זה לא ספיר. I have no money. רוצים להגיד שאין בכלל? I don't have any money.
טיפ: תכינו רשימה של 10 מילים לא ספירות שאתם משתמשים בהן בעבודה: information, advice, feedback, equipment, staff, etc. תכתבו ליד כל אחת משפט נכון. זה ימחק את ה-s המיותר לתמיד.
7 טעויות של סדר מילים, שאלות ושלילה – איך שואלים נכון בלי do
הבעיה היא שבעברית סדר המילים גמיש. "אתמול הלכתי לקולנוע", "הלכתי אתמול לקולנוע", "לקולנוע הלכתי אתמול", הכל מובן. באנגלית הסדר קשיח. וגם שאלות: בעברית מרימים אינטונציה, באנגלית חייבים להפוך סדר.
זה נוצר כי עברית היא שפה עם שורשים ונטיות, אז אפשר לשחק עם הסדר. אנגלית היא שפה עם סדר קבוע: נושא, פועל, מושא. כשאתם מתרגמים סדר עברי, אתם נשמעים מוזר.
אם לא מתקנים, אתם נשמעים לא טבעיים וגם יוצרים בלבול. "I like very much pizza" מובן, אבל דובר אנגלית יעצור לשנייה. בשיחה מהירה, השנייה הזו הורסת זרימה.
הטעות היא לחשוב שסדר מילים זה לא חשוב, העיקר המילים. זה הכי חשוב. סדר מילים זה מה שהופך רשימת מילים למשפט.
הפתרון הוא ללמוד את 3 המקומות שבהם עברית מטעה: מיקום של תיאורים, מיקום של also, ושאלות עם do/does/did.
בשיעור פרטי, המורה יכול להקליט אתכם ואז להראות לכם את המשפט שלכם על המסך, ולהזיז את המילים כמו פאזל עד שהוא נכון. זה ויזואלי, זה נתפס מיד.
הטעויות:
29. Where you live? / How you say…?: בעברית אין do. באנגלית שאלה בהווה חייבת do/does: Where do you live? How do you say…? בעבר: Where did you live?
30. I like very much pizza: בעברית "אני מאוד אוהב פיצה" – התיאור לפני הפועל. באנגלית very much בסוף: I like pizza very much. או I really like pizza.
31. Also I like / I like also: בעברית "גם אני אוהב". באנגלית also בא אחרי נושא ולפני פועל ראשי: I also like pizza. או בסוף שלילה: Me too.
32. My brother he is doctor: כבר דיברנו, אבל כאן זה סדר מילים. כפל נושא אסור. My brother is a doctor.
33. No one didn't come: בעברית שלילה כפולה מחזקת: "אף אחד לא בא". באנגלית שתי שלילות מבטלות אחת את השנייה. No one came. Nobody came. או No one didn't come = כולם באו, הפוך ממה שהתכוונתם.
34. I have car: בעברית "יש לי אוטו" בלי a. באנגלית שם עצם יחיד ספיר חייב a/an: I have a car.
35. You like it? / He can come?: שאלות כן/לא בלי do. בעברית אינטונציה מספיקה. באנגלית Do you like it? Can he come? עם היפוך.
טיפ: כל פעם שאתם שואלים שאלה באנגלית, תתחילו עם מילת השאלה + do/does/did. תכתבו על פתק Where do, What do, How do ותדביקו על המחשב.
7 טעויות של פעלים מבלבלים – make/do, say/tell, borrow/lend
הבעיה היא שבעברית יש פועל אחד לכמה פעולות באנגלית. "להשאיל" זה גם borrow וגם lend, תלוי מי משאיל למי. "לעשות" זה גם make וגם do. "להגיד" זה גם say וגם tell. המוח הישראלי בוחר אחד ומשתמש בו תמיד.
זה נוצר כי בעברית ההבחנה לא קיימת, אז אין לכם סיבה לחשוב עליה. באנגלית ההבחנה קריטית, כי make a mistake ו-do a mistake הן שתי רמות שונות של שגיאה.
אם לא מתקנים, אתם יוצרים משפטים שנשמעים מוזר או אפילו הפוכים. "Can I lend your pen?" אומר שאתם רוצים להשאיל לו את העט שלכם, כשהתכוונתם לבקש.
הטעות היא לתרגם את הפועל העברי. צריך ללמוד את הסיטואציה, לא את המילה.
הפתרון הוא ללמוד דרך כיוון הפעולה: borrow = לקחת אליך, lend = לתת ממך. do = פעולה כללית, make = ליצור משהו חדש. say = להגיד משהו, tell = להגיד למישהו.
בשיעור אחד על אחד, אפשר לעשות סימולציות: אתם מבקשים עט, אתם משאילים מחשב, אתם מספרים סיפור. המורה מתקן במקום, ואתם מרגישים את ההבדל בגוף.
הטעויות:
36. Make homework / Make sport: בעברית "לעשות שיעורים". באנגלית do homework, do sport, do exercise. Make זה ליצור: make dinner, make a plan.
37. Do a mistake: הפוך. טעות יוצרים, לא עושים. Make a mistake, make an error.
38. Say me / Explain me: בעברית "תגיד לי", "תסביר לי". באנגלית tell me, explain to me. Say אומרת מה אמרת, Tell אומרת למי אמרת. Say something, tell someone something.
39. Borrow vs lend – Can you borrow me? : הקלאסיקה הישראלית. "להשאיל" בעברית זה דו כיווני. באנגלית Can you lend me your car? / Can I borrow your car? אם תגידו Can you borrow me your car? אתם מבקשים שהוא ייקח מכם.
40. Lose vs loose: בעברית "לאבד" ו"רופף" נשמעים שונה, באנגלית הכתיב מבלבל. I lose my keys, my pants are loose. Loose עם o כפול זה רופף.
41. Look / See / Watch: בעברית "לראות" אחד. באנגלית look at = להסתכל בכוונה, see = לראות במקרה, watch = לצפות בתנועה. I watch TV, I see a bird, look at me.
42. Listen vs hear: כמו הקודם. Listen to = להקשיב בכוונה, hear = לשמוע במקרה. Listen to music, I hear a noise.
טיפ: תכינו משפט אחד מצחיק לכל זוג מבלבל, עם השם שלכם: "I make dinner but I do the dishes, and I never make the mistake of doing the dishes badly". הומור זוכרים יותר טוב.
8 טעויות אחרונות שמסגירות שאתם ישראלים – from Hebrew with love
יש טעויות שהן ממש חותמת ישראלית. כשדובר אנגלית שומע אותן, הוא מיד יודע מאיפה אתם. הן לא תמיד מונעות הבנה, אבל הן מונעות מכם להישמע טבעיים.
הן נוצרות כי הן תרגום אחד לאחד של ביטויים יומיומיים בעברית שאין להם מקבילה ישירה באנגלית. "לפתוח אור", "לגור" ו"להישאר" בעברית זה אותו שורש, באנגלית לא.
אם לא מתקנים, אתם נתקעים ברמת Intermediate לנצח. אתם מדברים טוב, אבל עם מבטא דקדוקי. כדי לעבור ל-Advanced, חייבים לנקות את השאריות האלה.
הטעות היא לחשוב שאלה דברים קטנים. דווקא הקטנים האלה הם מה שעושה את ההבדל בין אנגלית טובה לאנגלית משכנעת.
הפתרון הוא רשימת "הישראליות שלי". כל תלמיד ישראלי צריך רשימה של 10 ביטויים שהוא מתרגם לא נכון, ולעבוד עליהם כמו על הרגל.
בשיעור פרטי, המורה הישראלי שמכיר את הראש הישראלי יזהה אותן מיד. מורה שלא מכיר עברית לא יבין למה אתם אומרים "open the light". מורה שמבין עברית יגיד "אה, אתה מתרגם תפתח את האור, באנגלית turn on".
הטעויות:
43. Open/Close the light: בעברית "לפתוח/לסגור אור/מזגן". באנגלית turn on/off the light, turn on/off the AC. Open זה לפתוח דלת, לא אור.
44. I stay in Tel Aviv: בעברית "אני גר בתל אביב" וגם "אני נשאר בתל אביב" זה לגור/להישאר. באנגלית stay = זמני, live = קבוע. I live in Tel Aviv, I am staying in a hotel this week.
45. I met him 5 years ago vs I know him 5 years: בעברית "אני מכיר אותו 5 שנים". באנגלית I have known him for 5 years. I met him 5 years ago זה רק הרגע הראשון שנפגשתם.
46. Bring vs Take: בעברית "להביא" זה תמיד להביא. באנגלית bring = להביא לכאן, take = לקחת לשם. Bring it to me, take it to him.
47. So vs Such: בעברית "כל כך". באנגלית so + תואר, such + שם עצם. So beautiful, such a beautiful day. ישראלים אומרים so beautiful day וזה לא נכון.
48. Too vs Very: בעברית "מאוד יפה". באנגלית very beautiful זה חיובי, too beautiful זה יותר מדי, שלילי. I am very tired, not too tired אלא אם כן אתם מתלוננים שאתם עייפים מדי.
49. In the end vs At the end: בעברית "בסוף". באנגלית in the end = לבסוף, בסופו של דבר. At the end = בקצה של משהו. In the end, we decided to stay. At the end of the movie.
50. Every day vs Everyday: בעברית "יומיומי". באנגלית everyday זה שם תואר: everyday shoes. Every day זה כל יום: I go every day. ישראלים כותבים I go everyday וזה שגיאת כתיב שמסגירה.
טיפ: תדפיסו את 8 המשפטים האלה ותדביקו על המקרר. כל פעם שאתם עוברים לידו, תקראו משפט אחד נכון בקול רם. תוך שבועיים תפסיקו לפתוח אורות באנגלית.
איך מורה פרטי מזהה ב-10 דקות מאיפה באה הטעות שלכם
הבעיה שאתם מרגישים היא שאתם לא יודעים מה אתם לא יודעים. אתם יודעים שאתם טועים, אבל לא למה. אתם מתקנים טעות אחת ומיד עושים אחרת, כי אתם לא רואים את הדפוס.
זה קורה כי כשאתם לומדים לבד, אתם מתמקדים במשפט הבודד. מורה מקצועי מתמקד במקור. הוא לא שומע "I have 20 years old", הוא שומע "אה, תרגום ישיר של יש לי". הוא לא שומע "I am agree", הוא שומע "אה, הוספת be כי בעברית יש אני".
אם מתעלמים מהשורש, אתם תתקנו 1000 משפטים ותמשיכו לטעות ב-1001. אם מטפלים בשורש, תיקון אחד פותר 100 משפטים.
הטעות הנפוצה היא לבקש מהמורה "תלמד אותי דקדוק". אתם לא צריכים דקדוק כללי, אתם צריכים מראה. מישהו שיראה לכם את התרגום הלא מודע שלכם.
הפתרון הוא אבחון דקדוקי ממוקד שפת אם. בשיעור ראשון טוב, המורה נותן לכם לדבר 5 דקות חופשי, מקליט בראש, ואז אומר: שים לב, 4 פעמים אמרת in במקום on, 3 פעמים שכחת a, ופעמיים הוספת am. זה לא ביקורת, זה מפת דרכים.
איך זה עובד אונליין אחד על אחד? הרבה יותר טוב מבכיתה. המורה יכול לפתוח מסמך משותף, לכתוב בזמן אמת את המשפט שלכם ואת התיקון, ולסמן בצבעים: אדום = תרגום מעברית, ירוק = אנגלית טבעית. בסוף השיעור יש לכם מסמך אישי שלכם, לא חוברת כללית.
דוגמה מהחיים: תלמיד שעבד בקבוצה שנה ולא התקדם. בשיעור פרטי ראשון התברר שכל הטעויות שלו באו מ-3 מקורות: אין a/an, אין do בשאלות, ובלבול בין make/do. עבדנו חודש רק על זה. האנגלית שלו קפצה מרמה B1 ל-B2 בלי ללמוד מילה חדשה.
טיפ מעשי: בקשו מהמורה שלכם בשיעור הבא "תכתוב לי בסוף השיעור מה היו 3 דפוסי התרגום הכי חוזרים שלי". תתמקדו רק בהם שבוע. זה יעיל פי 10 מללמוד פרק חדש.
איך בונים ביטחון לדבר בלי לתרגם כל משפט בראש
הבעיה היא לא ידע, היא פחד. הפחד לטעות גורם לכם לתרגם לאט, לבדוק כל מילה, ואז לשתוק. ככל שאתם שותקים יותר, הביטחון יורד יותר.
זה קורה כי שנים תיקנו אתכם בצורה מלחיצה. בבית ספר הקיפו בעיגול אדום, בכיתה צחקו. המוח למד שאנגלית = סכנה חברתית. אז הוא מעדיף לשתוק מאשר לטעות.
אם לא מטפלים, אתם נכנסים ללופ של הימנעות. אתם מבינים סדרה בלי כתוביות, אבל לא מעזים להזמין קפה בלונדון. הפער בין מה שאתם מבינים למה שאתם מעזים להגיד גדל, והתסכול גדל איתו.
הטעות היא לחשוב שביטחון יבוא כשתדעו יותר דקדוק. בדיוק הפוך: דקדוק טוב בא כשביטחון יש. כשאתם רגועים, המוח שולף נכון.
הפתרון הוא סביבה בטוחה שבה מותר לטעות. מחקרים של British Council על חרדת שפה מראים שכשהתלמיד מרגיש בטוח, הוא מדבר 40% יותר, וכשהוא מדבר יותר, הוא טועה פחות. ביטחון הוא לא תוצאה, הוא תנאי ללמידה.
בשיעור אנגלית אונליין אחד על אחד, הביטחון נבנה כי אין קהל. אתם יכולים להגיד משפט עקום, המורה יחייך, יתקן בעדינות, ואתם תנסו שוב. אחרי 10 פעמים כאלה, המוח לומד שטעות באנגלית לא הורגת. זה שינוי רגשי, לא רק לימודי.
דוגמה: אמא ל-3 שרצתה לעזור לילדה עם שיעורי אנגלית והתביישה לדבר. התחלנו כל שיעור ב-2 דקות של "ספרי לי משהו מצחיק שקרה השבוע, גם עם טעויות". אחרי חודש היא כבר תיקנה את עצמה תוך כדי דיבור, בלי פחד.
טיפ: קבעו לעצמכם חוק: בכל שיחה באנגלית, מותר לכם לטעות 5 פעמים בכוונה. תגידו משפט לא מושלם ותמשיכו. תראו שהעולם לא קורס, והמוח יירגע.
איך עובדים על דקדוק בלי לשנן חוקים משעממים
הבעיה היא שדקדוק מרגיש כמו מתמטיקה משעממת. טבלאות, חוקים, יוצאי דופן. אחרי 10 דקות אתם מאבדים ריכוז, במיוחד אם יש לכם הפרעת קשב.
זה קורה כי לימדו אתכם דקדוק כמו נוסחה, לא כמו כלי. "Present perfect = have/has + V3" זה נכון, אבל זה לא אומר כלום. המוח לא זוכר נוסחאות, הוא זוכר סיפורים וחוויות.
אם ממשיכים לשנן, אתם תדעו להסביר את החוק במבחן, אבל לא להשתמש בו בפגישה. זה כמו לדעת להסביר איך שוחים בלי להיכנס למים.
הטעות היא לפתוח ספר דקדוק מההתחלה. אתם לא צריכים את כל הדקדוק, אתם צריכים את הדקדוק שלכם.
הפתרון הוא דקדוק בהקשר. לומדים משפט אחד נכון, מפרקים אותו, ואז בונים 10 משפטים דומים על החיים שלכם. לא לומדים את כל ה-prepositions, לומדים את ה-preposition שאתם טועים בה היום.
בשיעור פרטי, זה קורה באופן טבעי. אתם מספרים על הטיול, אומרים "I go to Eilat last week". המורה לא אומר "בוא נלמד past simple". הוא אומר "אה, last week, אז איך נגיד? I went". אתם חוזרים, הוא כותב, אתם מתרגלים 2 דקות, וממשיכים בסיפור. הדקדוק נבלע בתוך החיים.
דוגמה: ילד בן 10 ששנא דקדוק. המורה לימד אותו דרך מיינקראפט. "I have 10 diamonds" ולא "I have 10 diamonds"? לא, "I have 10 diamonds" זה נכון, אבל "I have mined 10 diamonds today" זה present perfect כי זה היום. הילד הבין כי זה היה על יהלומים, לא על חוק.
טיפ: קחו דף, כתבו באמצע טעות אחת שלכם, ומסביב 5 משפטים נכונים עם אותו מבנה מהחיים שלכם. תלו על המקרר. זה דקדוק ויזואלי, לא שינון.
טעויות נפוצות של תלמידים שמנסים לתקן את עצמם לבד
הבעיה היא שאתם מנסים לתקן לבד עם גוגל טרנסלייט, וגוגל טרנסלייט מתרגם מעברית, אז הוא משחזר את אותה טעות. אתם כותבים "אני מסכים" והוא לפעמים כותב I am agree כי הוא לומד מאנשים שטועים.
זה קורה כי תיקון עצמי בלי מראה חיצונית הוא כמעט בלתי אפשרי. אתם לא שומעים את הטעות שלכם כי היא נשמעת לכם הגיונית, היא הגיונית בעברית.
אם ממשיכים לבד, אתם מקבעים טעויות. כל פעם שאתם אומרים "I am agree" ולא מתקנים, המוח רושם "אה, זה עבד, הבינו אותי, נשמור". אחרי 100 פעמים, כבר קשה לשנות.
הטעות הנפוצה היא ללמוד עוד אוצר מילים במקום לתקן דקדוק. אוצר מילים זה חשוב, אבל אם הבסיס עקום, עוד מילים רק יוצרות משפטים עקומים יותר.
הפתרון הוא לולאת משוב מהירה: אומרים, מקבלים תיקון, חוזרים מיד על הנכון. זה מה שקורה בשיעור פרטי. אתם אומרים משפט, המורה כותב תיקון בצ'אט, אתם קוראים אותו בקול רם. 3 שניות, לא 3 ימים.
בלימוד אנגלית אונליין אחד על אחד, המורה גם מקליט את התיקונים שלכם. בסוף השבוע אתם מקבלים סיכום של 10 משפטים שאמרתם לא נכון בתחילת השבוע ועכשיו אתם אומרים נכון. זו הוכחה להתקדמות, וזה ממכר.
דוגמה: תלמיד שהיה בטוח שהוא צריך ללמוד 1000 מילים חדשות. אחרי שבועיים של תיקון 5 דפוסי תרגום, הוא אמר "פתאום אני משתמש באותן מילים, אבל נשמע מקצועי".
טיפ: אל תתקנו 10 דברים בבת אחת. בחרו טעות אחת השבוע, למשל I am agree, וכל פעם שאתם אומרים אותה, עצרו ותקנו בקול רם. שבוע הבא טעות אחרת. מיקוד מנצח פיזור.
טעויות נפוצות של הורים שבוחרים קורס אנגלית לילד
הבעיה שהורה מרגיש היא בלבול: יש אפליקציות, קבוצות, מורים, קורסים מוקלטים, הכל נראה אותו דבר. והילד אומר "משעמם לי" או "אני לא מבין". אתם לא יודעים אם הוא צריך חיזוק, מורה פרטי, או פשוט שיעזבו אותו.
זה קורה כי הורים בוחרים לפי מחיר או לפי מה שחבר המליץ, לא לפי סוג הטעות של הילד. אם הילד מתרגם מעברית, קבוצה של 10 ילדים שבה הוא מדבר 2 דקות לא תפתור את זה.
אם מתעלמים, הילד מפתח אנטי לאנגלית. הוא מתחיל להגיד "אני לא טוב באנגלית", וזה סיפור שהוא ייקח איתו לתיכון. בגיל צעיר, חוויה אחת רעה יכולה לסגור דלת לשנים.
הטעות הנפוצה היא לבחור מורה שמלמד כמו בבית הספר, רק עם פחות תלמידים. אם המורה מלמד עם חוברת ומבחנים, הילד יקבל עוד בית ספר, לא פתרון.
הפתרון הוא לבחור מורה שמאבחן את שפת האם. מורה טוב ישאל את הילד "איך אומרים אני בן 10?" ואם הילד אומר "I have 10", הוא יבין מיד שהוא מתרגם. הוא לא יתחיל מ-ABC, הוא יתחיל מלתקן את התרגום.
בשיעור אנגלית לילדים אונליין אחד על אחד, היתרון הוא שהילד בבית, בסביבה בטוחה, עם מורה שמדבר בגובה העיניים. אין לחץ חברתי, אין מי שיצחק. אפשר ללמוד דרך משחק, דרך תחביבים, דרך מה שהילד אוהב. ילד שאוהב כדורגל ילמד present perfect דרך "Messi has scored 800 goals".
דוגמה: הורה לילדה בכיתה ד' שחשבה שהיא צריכה הקלות. באבחון התברר שהיא פשוט תרגמה מילות יחס: "I am angry on my friend". ברגע שלימדו אותה angry with, היא הפסיקה לטעות והביטחון שלה קפץ.
טיפ להורים: שבו עם הילד 5 דקות, בקשו ממנו לספר באנגלית מה עשה היום. אל תתקנו, רק תקשיבו. רשמו 3 טעויות שחוזרות. זה ייתן לכם תמונה מדויקת יותר מכל מבחן.
איך לבחור מורה פרטי לאנגלית אונליין שמבין את הראש הישראלי
הבעיה היא שיש אלפי מורים, וכולם כותבים "מורה מנוסה, יחס אישי". איך יודעים מי באמת מבין למה ישראלים אומרים "open the light"?
זה קורה כי הרבה מורים מלמדים אנגלית כללית, לא אנגלית לישראלים. מורה שלא מכיר עברית לא יבין שהטעות שלכם היא לא טעות דקדוק, היא תרגום. הוא יסביר חוק, אבל לא יפרק את ההרגל.
אם בוחרים לא נכון, אתם משלמים על שיעורים שבהם אתם לומדים דברים שאתם כבר יודעים, ומפספסים את מה שאתם באמת צריכים. זה בזבוז זמן וכסף, וגם שוחק מוטיבציה.
הטעות היא לבחור לפי מבטא או לפי תעודה. מבטא בריטי יפה לא אומר שהמורה יודע לזהות תרגום מעברית. מה שחשוב זה האם המורה שואל אתכם "איך אמרת את זה בעברית בראש?"
הפתרון הוא לחפש 3 דברים: אבחון ראשוני שמזהה דפוסי תרגום, תיקון בזמן אמת בצ'אט, ותוכנית אישית שמבוססת על הטעויות שלכם, לא על ספר. מורה טוב יגיד לכם אחרי שיעור ראשון "שמתי לב שאתה מתרגם את ה-א הידיעה, בוא נעבוד על זה".
בשיעורי אנגלית אונליין אחד על אחד טובים, אתם מקבלים גם הקלטה, גם סיכום כתוב, וגם משימה קטנה לשבוע שממוקדת רק בטעות אחת. לא שיעורי בית של עמודים, אלא משימה של 5 דקות ביום שמשנה הרגל.
דוגמה: תלמיד שעבר 3 מורים. הראשון לימד דקדוק מהספר, השני דיבר רק אנגלית ולא הבין למה התלמיד אומר "I have 30". השלישי, שמכיר עברית, אמר "אה, אתה אומר יש לי 30, באנגלית זה I am 30, בוא נתרגל 10 פעמים עם הגיל של כל המשפחה". זה נתפס.
טיפ: בשיעור ניסיון, שימו לב אם המורה כותב לכם את התיקונים או רק אומר בעל פה. אם הוא כותב, יש לכם מסמך ללמוד ממנו. אם לא, הכל נשכח אחרי 10 דקות.
למי זה מתאים במיוחד: מהורים לילדים בכיתה ד' ועד מנהלים בהייטק
הבעיה היא שכל אחד חושב שהבעיה שלו ייחודית. הורה חושב שהילד שלו עצלן, מנהל חושב שהוא מבוגר מדי, חיילת חושבת שהיא פשוט לא טובה בשפות. בפועל, כולם מתרגמים מאותה עברית.
זה קורה כי מנגנון התרגום הוא אוניברסלי. ילד בן 9 יגיד "I have 9", מנכ"ל בן 45 יגיד "I have 45 years of experience"? לא, הוא יגיד "I have 20 years old" כשהוא מציג את הילד שלו. אותו שורש.
אם לא מטפלים, כל קבוצה מפספסת משהו אחר. ילדים מפספסים ביטחון, נוער מפספס בגרות, מבוגרים מפספסים קידום. אבל הפתרון דומה: לפרק את התרגום ולבנות דפוס אנגלי.
הטעות היא לחשוב שיש גיל שבו מאוחר מדי. המוח גמיש גם בגיל 60, הוא רק צריך יותר חזרות בהקשר אישי, לא יותר חוקים.
הפתרון הוא התאמה. לילדים לומדים דרך משחק ותחביבים, לנוער דרך סדרות וטיקטוק, למבוגרים דרך עבודה וחיים. אותו עיקרון של תיקון תרגום, אריזה אחרת.
שיעור אנגלית אישי בזום מתאים במיוחד למי שצריך גמישות: אמא שלא יכולה לצאת מהבית, עובד שעובד עד מאוחר, ילד עם קשב שצריך תנועה, או מישהו שפשוט מתבייש לדבר מול אחרים. הלמידה מהבית מורידה חסם ענק.
דוגמה: שלושה תלמידים שונים באותו שבוע: ילדה בת 9 שלמדה דרך חיות, חייל בן 19 שהתכונן לראיון ל-8200 עם present perfect, ומנהלת שיווק בת 38 שתרגלה הצגת תקציב עם in/on/at. שלושתם עבדו על אותן 50 טעויות, אבל כל אחד מהזווית שלו.
טיפ: תגדירו לעצמכם מטרה אחת קטנה לשבוע שקשורה לחיים שלכם, לא לאנגלית. "להצליח לספר על הפרויקט שלי בלי להגיד I am agree". כשהמטרה אישית, המוטיבציה נשארת.
שאלות נפוצות על 50 טעויות דקדוק של ישראלים בגלל עברית
למה דווקא ישראלים עושים את הטעויות האלה ולא דוברי שפות אחרות?
כל שפת אם משאירה טביעת אצבע על האנגלית. דוברי ספרדית שוכחים נושא כי בספרדית אפשר להגיד "hablo" בלי אני, דוברי רוסית שוכחים a/an כי ברוסית אין. אצלנו העברית משאירה 3 חותמות: אין to be בהווה ולכן מוסיפים am איפה שלא צריך או שוכחים a, יש רק 3 זמנים ולכן מבלבלים present perfect עם past simple, ומילות היחס שלנו "ל, ב, על" לא תואמות את in/on/at. כשמבינים שזה לא חוסר כישרון אלא השפעה טבעית של שפת אם, הרבה יותר קל לתקן. בשיעור פרטי, המורה שמכיר עברית מזהה את החותמת הזו מיד ולא מבזבז זמן על חוקים שאתם כבר יודעים, אלא עובד ישירות על נקודת החיכוך בין העברית לאנגלית, וזה מקצר חודשים של תסכול.
אני מבין אנגלית מצוין אבל נתקע בדיבור בגלל תרגום, מה לעשות?
זה הפער הקלאסי בין הבנה להפקה. הבנתם בנתה מסלול פסיבי חזק, הדיבור עדיין תלוי בתרגום. הפתרון הוא לא עוד סדרה בלי תרגום, אלא אימון שליפה בלחץ זמן נמוך. תתחילו לדבר 2 דקות ביום בקול רם על מה שאתם רואים, בלי להכין. תנו למוח להתאמן לשלוף ישירות באנגלית. בשיעור אחד על אחד, המורה עושה בדיוק את זה: שואל שאלה פתוחה, נותן לכם 3 שניות לחשוב, ואז אתם חייבים לענות. בהתחלה זה קשה, אחרי שבועיים המוח מבין שאין זמן לתרגם והוא מתחיל לחשוב באנגלית. זו מיומנות שנבנית רק בדיבור חי, לא באפליקציה, ולכן לימוד אנגלית אונליין עם מורה פרטי שמקשיב רק לכם מקפיץ את היכולת לענות בלי לתרגם הרבה יותר מהר מכל קורס מוקלט.
הילד שלי אומר I have 10 years old, האם זה נורמלי?
מאוד נורמלי, וזה סימן שהוא חושב בעברית וזה מצוין, כי זה אומר שהוא מבין היגיון. בעברית גיל זה משהו שיש לך, באנגלית זה משהו שאתה. התיקון הוא לא לנזוף, אלא להפוך למשחק. תשאלו אותו כל ערב How old are you? והוא יענה I am 10. תשאלו על כל המשפחה: How old is dad? He is 42. תוך שבוע זה יושב. אם הוא ממשיך לטעות, זה לא כי הוא לא מבין, זה כי ההרגל חזק. בשיעור פרטי לילדים, המורה הופך את זה לשיר או לכרטיסיות, והילד מתקן את עצמו תוך כדי צחוק, בלי תחושת כישלון. חשוב לא לתת לטעות להתקבע, כי אם הוא יגיד I have 10 years old עד כיתה ח', יהיה הרבה יותר קשה לשנות, והביטחון ייפגע.
כמה זמן לוקח להפסיק לתרגם מעברית לאנגלית?
תלוי כמה אתם מתרגלים, אבל דפוס אחד של תרגום, כמו I am agree, אפשר לשנות תוך שבוע של תרגול ממוקד של 5 דקות ביום. להפסיק לתרגם לגמרי זה תהליך של חודשים, כי המוח צריך לבנות מסלולים חדשים. מה שמאיץ את זה הוא מיקוד: לא לתקן 50 טעויות בבת אחת, אלא 3 בכל שבוע. בשיעור אחד על אחד, המורה בונה לכם תוכנית: שבוע 1: am/is/are ו-a/an, שבוע 2: do/does בשאלות, שבוע 3: for/since ו-present perfect. אחרי חודש אתם כבר מדברים 30% יותר נקי, ואתם מרגישים את זה. מדידת התקדמות אמיתית היא לא כמה יחידות סיימתם, אלא כמה פעמים תיקנתם את עצמכם לבד השבוע, וכמה פחות נתקעתם באמצע משפט.
האם לימוד בקבוצה יכול לתקן טעויות של תרגום מעברית?
לפעמים כן, אם הקבוצה קטנה והמורה מנוסה ונותן משוב אישי. אבל בדרך כלל קבוצה מחזקת את התרגום, כי אתם שומעים גם טעויות של אחרים ויש לכם מעט זמן דיבור. בקבוצה של 8, תדברו אולי 5 דקות בשעה. בשיעור פרטי תדברו 40 דקות. כשמדובר בהרגל שורשי כמו תרגום, אתם צריכים הרבה חזרות עם תיקון מיידי, וזה כמעט לא קורה בקבוצה. בנוסף, בקבוצה יש לחץ חברתי: אתם מתביישים לטעות, אז אתם מדברים פחות, וככה מתרגלים פחות. לכן הרבה תלמידים שעברו מקבוצה לפרטי מדווחים שהם התקדמו בחודשיים יותר מבשנה שלמה בקבוצה, פשוט כי סוף סוף מישהו הקשיב רק לטעויות שלהם ותיקן אותן בזמן אמת.
אני תמיד מתבלבל בין make ל-do ובין borrow ל-lend, איך לזכור?
כי בעברית יש מילה אחת לשניהם. הטריק הוא לא ללמוד תרגום, אלא כיוון. Do = פעולה כללית, לעשות משהו, do homework, do exercise. Make = ליצור משהו חדש, make a cake, make a plan, make a mistake, כי טעות זה משהו שיצרתם. Borrow = לקחת אליכם, I borrow from you. Lend = לתת ממכם, I lend to you. תמיד תשאלו: האם אני יוצר או רק עושה? האם זה בא אלי או יוצא ממני? תכינו משפט אחד מצחיק עם השם שלכם: "I always borrow my brother's shirt and he never lends me his car". כשהמשפט אישי ומצחיק, המוח זוכר. בשיעור פרטי אפשר לתרגל את זה בסיטואציות אמיתיות: אתם מבקשים משהו, משאילים משהו, ואז המורה מתקן במקום.
מה ההבדל בין in the end ל-at the end ולמה ישראלים מתבלבלים?
כי בעברית שניהם "בסוף". באנגלית in the end = לבסוף, אחרי הכל, מסקנה. At the end = בקצה הפיזי של משהו. In the end, we stayed home. At the end of the street, at the end of the movie, at the end of the meeting. ישראלים אומרים in the end of the movie כי הם מתרגמים "בסוף הסרט". התיקון הוא ללמוד את הצירוף המלא: at the end of + מקום/זמן, in the end + משפט מסקנה. תרגלו 5 משפטים עם at the end of מהחיים שלכם: at the end of the day, at the end of the week, at the end of the presentation. ו-5 עם in the end: In the end, I decided… כשהצירוף יושב כיחידה, לא תתבלו יותר.
האם אפשר ללמוד אנגלית אונליין אחד על אחד גם עם הפרעת קשב?
בהחלט, ולפעמים זה אפילו עדיף. בכיתה יש הרבה גירויים, לחץ חברתי, וצורך לשבת 45 דקות. בשיעור פרטי בזום, אפשר ללמוד תוך כדי תנועה, עם משחקים, עם מסך משותף צבעוני, עם הפסקות קצרות. מורה טוב יודע לפרק שיעור לבלוקים של 7 דקות: 7 דקות דיבור, 7 דקות משחק דקדוק, 7 דקות סיפור. בנוסף, כשיש רק מורה אחד מולכם, קל יותר לחזור לריכוז. לגבי 50 הטעויות, תלמידים עם קשב נוטים לתרגם יותר כי הם חושבים מהר בעברית ורוצים לענות מהר, אז הם שולפים את הראשון שעולה. תרגול איטי יותר, עם צ'אט שבו רואים את המשפט כתוב, עוזר להאט את התרגום ולבנות דפוס נכון. למידה מהבית גם מורידה את החרדה ומאפשרת למידה רגועה יותר.
איך אדע אם יש לי התקדמות אמיתית ולא רק תחושה?
תמדדו דברים שאפשר לספור. הקליטו את עצמכם מדברים 60 שניות היום, ובעוד חודש. ספרו כמה פעמים אמרתם I am agree, I have … years old, wait to. אם המספר ירד, יש התקדמות. עוד מדד: כמה פעמים תיקנתם את עצמכם לבד בשיחה. בהתחלה 0, אחרי חודש 5. זה סימן שהמוח שם לב. בשיעור פרטי טוב, המורה נותן לכם דוח: בתחילת החודש היו לכם 12 טעויות תרגום ב-10 דקות, עכשיו יש 4. זו התקדמות מדידה, לא תחושה. אל תמדדו לפי כמה מילים חדשות למדתם, אלא לפי כמה נקי אתם אומרים את מה שאתם כבר יודעים. זה מה שהופך אנגלית של תלמיד לאנגלית של דובר.
אני צריך אנגלית לעבודה, האם כדאי להתמקד רק בדיבור או גם בדקדוק?
שניהם, אבל דרך העבודה. אם אתם צריכים אנגלית למיילים, נתקן את הטעויות שלכם במיילים: I will send you vs I will send to you, please explain me vs please explain to me. אם אתם צריכים לפגישות, נתרגל את הטעויות שלכם בדיבור: I am working here 5 years vs I have been working here for 5 years. הדקדוק הוא לא מטרה, הוא כלי להשמע מקצועי. מנהל שאומר There is many issues נשמע פחות חד ממי שאומר There are many issues. התיקון הזה לוקח 2 דקות, אבל משנה את הרושם. לכן שיעור אנגלית למבוגרים אונליין אחד על אחד שמבוסס על העבודה שלכם הוא הכי אפקטיבי: אתם מביאים מייל אמיתי, מצגת אמיתית, והמורה מתקן את 50 הטעויות בתוך החומרים שלכם, לא בחוברת כללית.
סיכום: להפסיק לתרגם ולהתחיל לדבר – הצעד הבא שלכם
אם הגעתם עד לכאן, אתם כבר לא במקום שהייתם בהתחלה. אתם מבינים עכשיו ש-50 הטעויות האלה הן לא סימן שאתם לא טובים באנגלית, הן סימן שאתם חושבים בעברית, וזה טבעי לגמרי. כל ישראלי, מהילד בכיתה ד' ועד המנכ"ל בהייטק, עובר דרך אותו מסלול של תרגום. ההבדל בין מי שנתקע לבין מי שמתקדם הוא לא כישרון, אלא האם מישהו הראה לו את הדפוס ותיקן אותו בזמן אמת, בסבלנות, ובהקשר של החיים שלו.
אי אפשר למחוק 12 שנים של תרגום ביום אחד, אבל אפשר לשנות הרגל אחד בשבוע. להתחיל להגיד I am 30 במקום I have 30, להגיד I agree במקום I am agree, להגיד wait for במקום wait to. כל תיקון כזה מוריד עומס מהמוח, מפנה מקום לחשיבה ישירה באנגלית, ובונה ביטחון. הביטחון הזה הוא מה שמאפשר לכם לענות בפגישה, לעזור לילד עם שיעורי בית בלי לחץ, ולדבר בלי לתכנן כל משפט חמש פעמים בראש.
שיעורי אנגלית אונליין אחד על אחד עם מורה שמבין את הראש הישראלי לא נותנים לכם עוד חוברת, הם נותנים לכם מראה. מישהו ששומע אתכם, מזהה מאיפה באה הטעות, מתקן בעדינות, וכותב לכם את הנכון בצ'אט כדי שתראו ותשמעו בו זמנית. זה לימוד שמתאים לקצב שלכם, לשעות שלכם, ולמטרות שלכם, מהבית, בלי לחץ קבוצתי, עם תרגול דיבור אמיתי בכל שיעור. אם אתם מרגישים שהגיע הזמן להפסיק לתרגם ולהתחיל לדבר, אולי זה הרגע לבדוק איך שיעור אישי כזה יכול להיראות עבורכם, עבור הילד שלכם, או עבור הצוות שלכם. לפעמים שיחה אחת ממוקדת על 3 דפוסי תרגום עושה יותר משנה שלמה של קורסים כלליים.
מקורות
British Council – LearnEnglish Grammar: האתר המוביל בעולם ללומדי אנגלית כשפה שנייה, מופעל על ידי הבריטיש קאונסל. מספק הסברים מעמיקים על זמנים, מילות יחס וטעויות נפוצות של לומדים משפות שונות. אמין כי נכתב על ידי מומחי הוראה עם ביסוס מחקרי ונבדק על ידי מורים ברחבי העולם. קשור ישירות לנושא כי הוא מסביר למה לומדים מתרגמים משפת האם.
https://learnenglish.britishcouncil.org/grammar
Cambridge Dictionary – Grammar: מילון קיימברידג' הוא מקור אקדמי סמכותי לדקדוק בריטי. מספק דוגמאות אותנטיות, הבחנות בין British ל-American, והסברים על present perfect, articles, prepositions. אמין כי מבוסס על מאגר Cambridge English Corpus של מיליארדי מילים. רלוונטי כי הוא נותן את ההסבר המדויק לכל אחת מ-50 הטעויות במאמר.
https://dictionary.cambridge.org/grammar/british-grammar/
Council of Europe – CEFR Companion Volume: מסמך ה-CEFR הוא הסטנדרט האירופי למדידת רמות שפה. מגדיר מה נחשב B1, B2, C1 מבחינת דיוק דקדוקי ושטף. אמין כי אומץ על ידי משרד החינוך וכל האוניברסיטאות. קשור כי הוא מסביר למה תיקון טעויות שפת אם הוא קריטי למעבר מ-B1 ל-B2.
https://www.coe.int/en/web/common-european-framework-reference-languages
Education Endowment Foundation – One to one tuition: קרן מחקר חינוכית בריטית שבדקה אפקטיביות של הוראה פרטנית. מצאה ששיעור אחד על אחד מקצר פערים ב-3-5 חודשי למידה יותר מהוראה קבוצתית. אמין כי מבוסס על מטא-אנליזות של מאות מחקרים. קשור כי הוא מספק הוכחה מחקרית ליתרון של לימוד אנגלית אונליין אחד על אחד בתיקון טעויות אישיות.
https://educationendowmentfoundation.org.uk/education-evidence/teaching-learning-toolkit/one-to-one-tuition
